היא רצה. כבר יומיים. נדמה לה שעברה את הגבול. אולי היא במצרים.

מאז שנוּרית יצאה לזרוק זבל וקפצה עליה חתולה מהפח, היא כבר לא יוצאת לזרוק זבל.

אני מחכה למיימון. שש בדיוק. כמו שהבטחתי.  יושבת בַּכיסא רחוב הכתום שמחובר למדרכה, ומחכה.