מכוון הפסנתרים שלי

את הפסנתר שלי אני דואגת לכוון מתי שסשה אומר לי. סשה הוא מכוון הפסנתרים שלי. אני לא יודעת אם הוא רואה את עצמו כ'מכוון הפסנתרים שלי', אבל אני רואה אותו ככזה, וזה נעים לי להגיד את זה. כאילו הוא אחד מצוות שלם שדואג שהכל יעבוד עבורי כמו שצריך: סשה, מכוון הפסנתרים שלי. אורן, מכוון השעונים שלי. רוני, מיישרת התמונות על הקיר שלי. אורנית, ממלאת האוויר בגלגלים שלי. יבגני, מוחק הסרטונים הכבדים מהנייד שלי. סאמר, ממיר קלטות הוידאו הישנות למשהו דיגיטלי שלי. נטע, מתריעת הפג תוקף במוצרי המקרר שלי. מרגלית, מחליפת הטונרים במדפסת שלי.

קיצר, אז סשה? מכוון הפסנתרים שלי? אז הזמנתי אותו לפני החג. היה רשרוש מהבפנוכו של הפסנתר. הבעיה שסשה לא שמע שום דבר, וזו בעיה, כי הוא פסנתרן מדופלם עם שמיעה של הבּיוֹקר, ואני עקשנית לא קטנה, אז היה קשה לשנינו להתקדם עם העלילה. הוא מתיישב לנגן ואומר לי אין כלום, ואז אני מתיישבת לנגן ואומרת לו, איך אתה לא שומע, זה מן כחחחחח כזה ממש מעצבן. ככה היו מספר סבבים של ויכוח, עד שבסוף זה נפתר. איך? סשה פירק כמעט את כל הפסנתר ומצא את הבעיה. משהו שקשור לאיזו גומיה. אמר שאפילו הוא (!) למד היום משהו חדש. לא שמחתי שצדקתי, למרות שרציתי מאוד, זה אירוע לא פשוט להעמיד את מכוון הפסנתרים שלך על טעותו. אז כשסשה יצא מהבית, נתתי לו שקית מלאה בלימונים מהעץ, להוקיר תודה אך בעיקר להתחנף, ורגע לפני שסגרתי אחריו את הדלת הוא הסתובב אליי ואמר -

את יודעת, את צריכה להיות פחות רגישה. את שומעת יותר מדיי דברים וזה נכנס לך לחיים. ולנְגינה. את צריכה לשמוע פחות. והלך.

הלך והשאיר אותי עם המידע הזה כל החג. זה היה מחמיא ומעליב. מסקרן ומדכא. דורש רפורמה ואז מייד מתנגד. אולי הוא צודק. אולי טועה. איך שומעים פחות. החלטתי שאני מהמרת והפעם אני סומכת בעיניים עצומות על סשה, מכוון הפסנתרים שלי, אז לפני כמה ימים עשיתי מעשה, הוספתי לצוות גם את: ארנון, מצמצם הדברים שאני שומעת שלי.

מקווה שיהיה אונ-בּורְדינג חלק. מחכה לימים בהם אשמע קצת פחות מכל דבר.

** בתמונה, פסנתר ללא רשרוש.

@ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק

---

להצטרף לרשימת התפוצה שלי  

רכישת הספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר"