שורט סטוריז

הצטרפתי לגרטה טונברג למשט שלה לעזה. לא יודע איך התגלגלתי לזה, אמרו לי, בוא, משט, מזרח תיכון, יש שמש טובה, בדיוק פיטרו אותי שוב מהעבודה, אז אמרתי למה לא, אני בא.

היא רצה. כבר יומיים. נדמה לה שעברה את הגבול. אולי היא במצרים.

מאז שנוּרית יצאה לזרוק זבל וקפצה עליה חתולה מהפח, היא כבר לא יוצאת לזרוק זבל.

אני מחכה למיימון. שש בדיוק. כמו שהבטחתי. יושבת בַּכיסא רחוב הכתום שמחובר למדרכה, ומחכה.

סשה הוא מכוון הפסנתרים שלי. אני לא יודעת אם הוא רואה את עצמו כ'מכוון הפסנתרים שלי', אבל אני רואה אותו ככזה, וזה נעים לי להגיד את זה. כאילו

יצאתי לריצה ונתקלתי בקפלן. אליעזר קפלן. התנגשתי בו דוּך לתוך כתף שמאל שלו. היה שם בום רציני רק בלי הקול של הבום. "אוי, סליחה," התעצבנתי,

הייתי ציפור, ישבתי עם חברות על חוט חשמל, חירבנו על מכוניות בצבע שחור או לבן

** הסיפור מופיע בספר "לנסוע באוטו מישראל לשיראז" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

ענת לוקחת את איימי לכל מקום שהיא הולכת. ככה הן, אף פעם לא נפרדות. איימי היא האַמיגְדלה של ענת.

דברים שאת אוספת מהרגע שאת נולדת: אוספת פנים. אוספת הבעות. אוספת מוצצים. מחזיקה חזק את היותר מטונפים.

יש לי דגדוגים באף. דגדוגים של אבק נראה לי. אבל למה שבאוטו יהיה אבק. שטפתי אותו לפני יומיים. המנוע ממש שקט, בקושי שומעים אותו. יוסי נוהג. אנחנו שוב לא מוצאים יותר מדיי מה להגיד. הוא נוהג ואני מסתכלת איך הידיים שלו חובקות לי את ההגה. אני מקווה ששטף ידיים קודם. אין מוזיקה. הדגדוגים באף מתגברים. אפצ'ייי. ועוד אפצ'ייי. מושכת באף. לא בטוחה שהמשיכה תספיק כדי להחזיק את מה שצריך להחזיק שם. מתכופפת לתא הכפפות. תקוע. מה תקוע עכשיו! מתאמצת לפתוח. נפתח. איזה טישו יפה דאגתי לשמור כאן. לוקח

נקלעתי לתוך לולאת זמן. הייתי מתעוררת כל בוקר באותו מקום, באותה שעה, והתאריך תמיד היה עשרים למרץ. שאלתי אנשים עם מי מדברים במצבי, וכולם הפנו אותי למואב. מואב? מה זה, צחקתי, הוא נתקע פה מתקופת התנ"ך? אבל מסתבר שאף אחד לא צוחק כשזה מגיע למואב. מואב היה הֵד-אוֹף-טַיים-לוּפְּס, ואף אחד לא רצה להסתבך איתו. כשהתקשרתי אליו, עשה רושם שהוא לוקח את מצבי ברצינות, ביקש שאתן לו כמה שעות לבדוק מה קרה ואמר שיחזור אליי, בהמשך היום. זה היה כשעוד היתה אופטימיות בחיי. כשמואב התקשר בחזרה, הוא הסב

כשכריס מרטין הזמין אותי באמצע ההופעה בברלין לעלות לשיר איתו על הבמה, זה היה בדיוק באמצע הביס מהפרעצל שקניתי בבוטק'ה מחוץ לאצטדיון. כמה שהופתעתי וכמעט נחנקתי מהפניה שלו אליי, יותר דאגתי שאולי נתקע לי שומשום בשיניים, וכל ה-70 אלף איש שבאצטדיון יראו את זה על מסכי הענק. לא הספקתי יותר מדיי להרהר בסוגיה, העברתי מהר לשון על השיניים, ותוך 3 שניות מצאתי את עצמי עומדת לידו על הבמה. הבעיה, שבדיוק בשיר הזה הוא ביקש מכוווולם לשים טלפונים בצד. רק לשיר אחד. אמר שזה חשוב לו שנהיה חופשיים בא

ישבתי בריטריט כתיבה במדבר. זה היה היום החמישי ונגמרה לי הסבלנות כבר ביום השלישי. יוגב המנחה היה סתירה של עצמו, חמוד אבל מעצבן, רך אבל קשוח, צעיר וגם זקן, וכל הזמן נתן לנו תרגילים, שנכתוב. לכולם התחיל להיגמר הדיו בעֵטים, אבל הוא רק המשיך לדַרבֵּק - "תכתבו, לא לעצור, תכתבו!" באותו היום החמישי הוא הוציא אותנו לכתוב 'עם אלמנטים של טבע'. אני ראיתי בעיקר אלמנטים של שממה. אולי עץ אחד היה. לכולם כבר היתה בּונקלֶ'ה באצבע האמצעית, מהעט, הכתף היתה תפוסה, הצוואר החל להיתקע, ואני חושבת שה

יצאתי לריצה, ונתקלתי ביוליוס קיסר. זיהיתי לפי השריון, החצאית והכתר עם העלים. אוי סליחה, אמרתי לו, לא רואים אותך טוב בחושך, שים איזה אפוד זוהר או משהו. נתינה משונה, איך את מדברת, את יודעת מי אני, אני השליט הגדול מכולם! בוא, אמרתי לו, אתה קצת לא מעודכן, יש צורת שלטון אחרת כבר בעידן. ראיתי שהפנים שלו מאדימות ועף לו איזה בורג מהשריון. אני דורש לדעת מה זה השטויות שאת אומרת! צעק וגם הניף חרב. הלו הלו, אמרתי לו, התלהמת, תרגע, קוראים לזה שלטון העם, וזה טוב, כל עשרה אנשים שמחזיקים בדע

בסגֶר הראשון יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר. בית החזה שלי פגש את הכתף הימנית שלה בזווית של תשעים מעלות. היה טראח בלי הקול של הטראח. "אוי, סליחה," אמרתי לה, "לא רואים אותך טוב בחושך, שימי איזה אפוד זוהר או משהו."

שלושה שבועות לפני התאריך פנו אליי. מהמשרד. שיתפו שהם מחפשים מישהי, שיכולה להזיז. שאלתי, "מה בדיוק התפקיד? יש תיאור משרה?" אמרו, "זה נורא פשוט. את רק צריכה להיות חזקה." "מה, ברוח?" נבהלתי. "לא, לא, בגוף," ענו. שאלתי אותם אם הם יודעים שאני מטר חמישים ושש. הם אמרו שזה לא משנה. "מי שחזקה, חזקה."

ישבתי עם "באדולינה" בספסל שליד עגלת הקפה. הדְרַרוֹת בצמרות העצים היו נסערות במיוחד באותו היום, ובדיוק כשהצלחתי ממש להתרכז בספר, והעיתונאי ומלכת באדולינה מצאו את עצמם לבד בסיני, והיא כולה חמה עליו, והוא כבר מזמן, הגיעה מישהי, בטייץ ורוד-זוהר ומזרן ביד, והפרה את המומנט שלי בסיני, "היי, את מוכרת לי, מאיפה את?" הרמתי ראש, הסתכלתי עליה, לא מוכרת לי בכלל, ועניתי "אני? אני מפה. ואת?" "אני? אני משם" וחייכה חיוך מלא (!) שיניים לבנות. "אבל את מה זה מוכרת לי", התעקשה, "במה את עוסקת?" אנ

הייתי בחתונה בגלבוע. חתונה שהתחילה ביום חמישי והסתיימה בשבת בצהריים. פעם בחיים יש אחת כזו! פינוקים, אוכל טוב, ריקודים, בריכה, מלון. בערב של שישי היה טקס החתונה. מנחה קורע בן 9, שבירת כוס, משפחה ואורחים יפים. מייד אחרי החופה וכל הריגושים יצאתי לסיבוב, לשאוף אויר, אויר של עמק. ברחתי משלב הנשיקות. הירח היה מלא ואפשר היה לראות כמה יפה הגלבוע. הדי.ג'יי ברקע עוד לא ממש התניע כששמעתי פתאום פסססט! נבהלתי, חששתי לנחש. קפאתי, לא ברחתי, ככה לימדו אותנו במושב. קופאים ומקווים לטוב. "הלו,

"סליחה, אולי את יודעת איפה לוח הטיסות, אני מחפש את הגייט שלי? אוי איזה טיפש אני, הנה הוא בדיוק פה מאחורייך, כאילו שאפשר לפספס אותו…לוח כזה ענק… מצטער אם הטרדתי אותך, אני פשוט חוזר מחתונה של אח שלי בלונדון, הבּאסטרְד הזה התחתן עם בחורה עשירה שם, יש לי כזה הנגאובר מאתמול בלילה, ואני בדרך עכשיו הביתה, לבּלפסט, לבְּלַאדי גשם שיש לנו שם, ואני לא חושב שהם מפרסמים את בלפסט בלוח טיסות, קצת מתנכרים לנו גם כאן, לא חשוב, אני כבר אסתדר" אתמול בהית'רו, בדרך חזרה מלונדון, קיימתי שיחה עם אי

** הגרסה המעודכנת קיימת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר"

** הגרסה המעודכנת קיימת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר"

** הגרסה המעודכנת קיימת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

** הגרסה המעודכנת נמצאת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

** הגרסה המעודכנת נמצאת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

** הגרסה המעודכנת נמצאת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

** הגרסה המעודכנת קיימת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי

** הגרסה המעודכנת והפרועה עוד יותר נמצאת בספר "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" @ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק לרכישת הספרים שלי