הצטרפתי למשט של גרטה
- Hilla Vashitz Barak
- 9 בנוב׳
- זמן קריאה 2 דקות
הצטרפתי לגרטה טונברג למשט שלה לעזה.
לא יודע איך התגלגלתי לזה, אמרו לי, בוא, משט, מזרח תיכון, יש שמש טובה, בדיוק פיטרו אותי שוב מהעבודה, אז אמרתי למה לא, אני בא. ורק וידאתי שיהיו חליפות הצלה ושקיות הקאה.
גרטה הקימה לנו קבוצת ווטסאפ ומי שנראתה כמו מספר 2 שלה קבעה לכולנו פגישת תדרוך יומיים לפני שיוצאים. לא הבנתי מה יש לתדרך, אבל באתי כי כתבו שיהיה קפה נטול קפאין ופירות יער. דיברו שם הרבה, היתה מצגת חובבנית, לא ממש הקשבתי ורק אכלתי מלא פירות יער וחיכיתי שיחלקו כבר את הצעיף שחור לבן עם הפרנזים שהביאו לכולם. אני רוצה כבר כמה זמן לייצר הפרדה בדירה שלי בין הסלון למרפסת הקטנה, לאלתר משהו שיהיה כמו וילון שיסתיר את הצמחים שאני מגדל שם. שלושה-ארבעה צעיפים כאלה סוגרים לי יופי את הפינה.
בבוקר היציאה למשט כולם באו בחולצות שחורות. אני, כי לא הקשבתי בתדרוך, באתי עם הגופיה הלבנה של להקת "מטליקה" שאני אוהב, וראיתי שגרטה כועסת, לא אהבה את זה. עלינו לסירה, שהיתה מאוד מכוערת, עשינו חיבוק קבוצתי מגוחך ויצאנו לדרך. אחרי תשע שעות במשט, שאלתי מתי חוזרים. גרטה והחברים שלה צחקו. אמרו בעוד שישה ימים. שאלתי, מה? למה? המזרח-תיכון כזה רחוק? חשבתי כמה שעות וחוזרים! גם לא הבאתי איתי תיק, אין לי תחתונים. החברים של גרטה אמרו שלא אדאג, הם יעזרו לי, גם ככה כולם מתחלקים בהכל. החזרתי להם חיוך תודה-מזויף וחשבתי שאולי הם קצת מגעילים.
בלילה ישנתי גרוע, היו הרבה תנודות ורעשים מוזרים של גלים. בבוקר הקאתי. התכוונתי לזרוק את השקית לים, אבל גרטה צעקה עליי. אמרה שלא זורקים שום דבר לים. אמרתי לה שגם אני בעד ים נקי ודולפינים וזה, אבל מה בדיוק את רוצה שאעשה עם השקית, חמודה? היא לא אהבה את ה"חמודה", הביטה בי ולא ענתה, סובבה את ראשה והלכה לַקדימה של הספינה. ישבה שם עם הפרצוף כועסת שלה. נשארתי תקוע עם השקית. בדקתי מה יש סביבי וראיתי איזה שמונה צידניות. פתחתי אחת מהן והטלתי לתוכה את השקית. זו היתה הצידנית עם הקרח שהביאו לקרטיבים בטעם לימון. רק טעם לימון הביאו, קמצנים. תהיתי מה קורה לקיא כשהוא קופא והחלטתי שאבדוק את זה מחר.
בלילה השני שוב ישנתי גרוע, לא היה מספיק מקום להתיישר והתחלתי להצטער שבאתי למשט המטופש הזה. בבוקר הייתי רעב. לא היה יותר מדיי אוכל בספינה, ומה שהיה לא היה טעים במיוחד. בעשר בבוקר שמתי עליי חליפת הצלה. ישבתי איתה וחשבתי אם יש מצב לשחות את כל הדרך בחזרה הביתה. גרטה והחברים שלה עשו איזה סרטון לאינסטגרם, ניראו שמחים, כאילו היה שם משהו מצחיק. צעקו משהו שנשמע כמו פְריפּל סטיין. באמת קצת מצחיק.
נזכרתי בשקית הקאה. פתחתי את הצידנית שהיתה לצידי, סיקרן אותי לראות איך נראה קיא שקפא, אבל היא לא היתה שם. פתחתי עוד שתי צידניות שנראו דומה, וגם בהן לא היתה השקית. התחיל להימאס עליי המשט, לא קרה שום דבר מעניין, ואם לפי גרטה יש לנו עוד שלושה ימים - אין מצב שאני ממשיך איתם. הידקתי את חליפת ההצלה, נעמדתי וקראתי לכולם. אמרתי להם תודה שהזמינו אותי, אבל אני פחות מתחבר למשט, והאמת גם אליהם, ואין לי מושג מי זאת עזה ואיפה היא נמצאת. ביקשתי שאם יוכלו, שישמרו את כל הצעיפים שחור לבן שלהם ויביאו לי כשיחזרו. איחלתי לגרטה בהצלחה עם כל הכעסים שלה והקמטים שיהיו לה, ביקשתי שאם מישהו ימצא שקית עם קיא קפוא שיצלם לי, וקפצתי למים.
@ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק
תגובות