יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר

בסגֶר הראשון יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר. בית החזה שלי פגש את הכתף הימנית שלה בזווית של תשעים

מעלות. היה טראח בלי הקול של הטראח.

"אוי, סליחה," אמרתי לה, "לא רואים אותך טוב בחושך, שימי איזה אפוד זוהר או משהו."

"אפוד זה לחלשים," ענתה ויישרה את הסוודר שלה, "את יודעת אולי איפה אפשR לקנות פה סיגRיות?"

"יש מרכולית בהמשך," סימנתי, "אבל את חייבת להיכנס עם מסכה."

"למה, זה פוRים היום?" שאלה.

"לא, זה בגלל ה –"

"תגידי, בחוRונת," קטעה אותי גולדה, "אני Rק Rוצה לדעת – אחRיי, הייתה עוד אישה בשלטון?"

הסתכלתי עליה טוב, חשבתי מה לענות, היה חושך, ונראה שהגיעה לכאן היום במיוחד, הדבר האחרון שרציתי היה לאכזב אותה, אז אמרתי, "אחרייך, גולדה, לא היו אישה ולא איש! היו חדי־קרן. הם הגיעו בהמונים, הרימו את הכלכלה, הקפידו על מִחזוּר, חיסלו את הטרור, ואמרו שלא באמת צריך שלטון אם רק נחשוב כמו יוניקורן."

היא שתקה עוד רגע או שניים, כיווצה קצת את העיניים ואמרה –

"אני שמחה לשמוע, זה נשמע נפלא, ועכשיו, חמודה, איפה אמRת פה המRכולייה?"

סימנתי לה שזה שם, ואמרתי שתזדרז, כי סוגרים עוד מעט, עמי מקפיד בול בשש. אבל היא כבר סובבה את גבה והתחילה ללכת. הלכה מהר,

ובכלל לַכיוון האחר.

*התמונה מאתר 'מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה'

@ כל הזכויות שמורות להילה ושיץ ברק

וכאן נרשמים לקבל סיפור חדש למייל >